הורים רבים פונים אלי בשאלות:
"למה הוא לא מקשיב לי"?
"למה אני מרגישה כעס, תסכול, עצב"?
"למה הוא עושה לי את זה"?
"היכן טעיתי"?
כשילדנו לא מקשיב לנו אנחנו מתמלאים בתחושות קשות ורגשות מעורבים אשר מנהלים אותנו ואיתם אנחנו מנסים להציב גבול ולשדר אהבה וביטחון, אבל זה לא מצליח לנו. כדי שילדנו יקשיב לנו, יקבל בהבנה את הגבולות שנציב, אנחנו צריכים להציב את הגבול בצורה ברורה ממקום של ביטחון ואהבה.
זה הרגע לתפוס את הגלים.
גלים, איזה גלים? מחשבות, רגשות, התניות, פחדים וכעסים מייצרים בגופנו סוג של תנועה, גלים, שאותם אפשר לחוות, להרגיש.
רגש – emotion = אנרגיה בתנועה. תנועת הרגשות בגופנו דומה לתנועת הגלים בים. אחת הסיבות שאנו לא מצליחים לשים לב אליהם היא שמיד כשהם מופיעים, הם סוחפים אותנו לכיוון שלהם. אנחנו רגילים להשליך את הכעס, הפחד וכל רגש אחר כלפי חוץ. מי מאתנו לא אמר לילדו "אני כועס עליך".
בפעם הבאה כשתחושה של כעס, תסכול, אכזבה, ייאוש ממלאת אותנו:
נעצור, נרגיש ונפנה את תשומת הלב לתנועת הגלים שבתוכנו.
לִתְפֹּס אֶת הַגַּלִּים,
לְהַקְשִׁיב מֵעֵבֶר.
לעצור, להרגיש, לאפשר,
לגלוש על גלי הרגשות בביטחון ובאהבה.
וכשהגלים ישקטו נציב את הגבול בתחושה של שקט וביטחון.
להלן הדרך להצבת הגבול בארבעה שלבים:
להציב: אור, עוד 5 דקות יושבים לאכול. (אור מתעלם וממשיך לשחק)
לשקף: אור, אני רואה שלא בא לך לסיים את המשחק אבל עוד 2 דקות יושבים לאכול. אוהבת אותך
לפעול: אור, אתה יכול לבחור אם אתה הולך עכשיו או שאאלץ לקחת אותך.
פועל יוצא: אחרי הארוחה אור רוצה לצפות בתוכנית שהוא אוהב אבל לפני כן עליו לסדר את המשחק.
ייתכן שהתוכנית תסתיים ולא יספיק לצפות בה.
ואז מתגלה לה האהבה, זו שאיננה תלויה בדבר
