הכבלים של הרגשות.

הכבלים של הרגשות

​

ההרגשה היא הפרשנות שלנו למה שמגיע אלינו מהחושים והמחשבות.

תפקיד החושים לתווך בינינו ובין הסביבה. הם מעבירים לנו ריחות, קולות, תחושות, טעמים ומראות.

להלן כמה דוגמאות מחיי היום יום :
ירון מגיע בבוקר לגן. הוא לא רוצה להיפרד מאימא. הוא בוכה. 
אימא יודעת שכייף לירון בגן וגם תמיד רגע אחרי שהיא הולכת הוא רץ ומשחק עם החברים.
אבל כרגע, ירון בוכה. היא שומעת את הבכי, ומתכווצת לה הבטן. 
הצליל של הבכי תורגם על ידי המחשבות של אימא  ויצר תחושה של עצב.
דוגמא נוספת: בוקר, חנה מתעוררת ומבקשת שוקו. אימא מסבירה לה שאחרי שהיא תתלבש היא תכין לה שוקו. חנה יושבת על המיטה ובוכה. אימא שומעת את הבכי ורגש חזק מציף אותה. היא מביאה לחנה שוקו למיטה. 
אימא הגיבה בהתאם לרגש שעלה בעקבות הבכי של חנה.

וחנה, היא הבינה שכדאי להשמיע את הצליל הזה כדי לקבל את מה שהיא רוצה.
עד כמה אנחנו שבויים ברגשות שלנו?
האם אפשר להרגיש את הרגש ולאפשר לו להשתחרר? כן, אנחנו יכולים לאפשר לרגש להשתחרר אם רק נבין את התהליך הטבעי: חיישנים, קולטנים, מעבירים למרכז המידע - תודעה, את מה שהחושים קולטים. התודעה מתרגמת לנו את מה שקלטו החושים,  ומההבנות האלה עולה לו הרגש. הוא כובש אותנו ומנהל אותנו. אנחנו מחלקים את הרגשות לטובים ולא טובים או לנעימים  ולא נעימים ומשתדלים להתרחק או להיפתר כמה שיותר מהר מרגש  לא נעים. בדרך כלל זה לא מצליח לנו וגורר אחריו כעסים ומצב רוח עכור.
נסו להישאר עם ההרגשה, לעקוב אחריה בתשומת לב. הדבר דומה למה שאנחנו בוחרים לעשות  אחרי ריצה מהירה והדופק שלנו גבוה מאוד, פשוט  נשב וננוח כמה רגעים. כשמגיע רגש של פגיעה, כעס, תסכול, נישאר עם ההרגשה, נתבונן בה ולא ננסה בעזרת תרגילי מחשבה לברוח  ממנה.  היא תחלוף כלעומת שבאה. וכך נעשה בכל פעם שנחווה גלים של רגש.

ואז נהיה, ולו לרגע קט, בחופש מכבלי הרגשות.