תודעה טהורה
האומץ לחוות את עצמנו
כחלק ממנגנון ההגנה שלנו אנחנו מרגישים נפרדים מהסביבה הפיזית והאנושית.
אנחנו משתמשים בכלים שונים כדי לקבל עזרה ושירותים מהמשפחה, מחברים, ממורים ומכול מי שיכול לגרום לנו להרגשה נעימה.
אנחנו מותנים להגיב בהתאם לתחושה ולהרגשה:
ביקשתי עזרה ונעניתי בשלילה - תחושה של אכזבה ממלאת אותי, התכווצות בבטן.
שכן זרק אשפה לחצר שלי - כעס מציף אותי.
יאיר, הנכד כתב לי "בוקר טוב אוהב אותך" – תחושה של התרחבות.
נראה לנו שאם נכעס בקול, או נשתף את הסובבים אותנו באכזבה ובהתרגשות,
זה ישחרר אותנו מאותה תחושה שברוב המקרים היא לא נעימה לנו וגוררת אותנו למצב רוח נמוך.
נדרש אימון מתמשך כדי להגיע באמצעות תשומת לב וראייה פנימית
אל המקום בו נחווה את הרגשה כתנועה, כגלים ונשתחרר מהתלות החיצונית בשחרור מהרגשות שלנו.
בדיוק כפי שאנו מתאמנים לקלוע לסל, מנסים לדייק את מעוף הכדור מהיד שלנו ולשלב בין הראייה, המרחק, המהירות, הזווית והגובה כדי שהכדור יכנס במדויק לסל, כך נוכל להתאמן לפתח את אותה תשומת לב לתנועה של ההרגשה בגופנו.
יש לנו את היכולת הזו לחוות את ההרגשה כתחושה.
העצב או הכעס של ילדנו וגם שלנו יחלפו אם רק ניתן להם מרחב וזמן.
אנחנו נדרשים לאומץ כדי לחוות את עצמנו.
