סבא יוסף וסבתא מיקי משנים כיוון
סבא וסבתא של עידני גרים במושב. עידני מאוד אוהב אותם. כל חופש הוא מגיע להתארח.
היי סבא וסבתא איזה כייף, אוהב אתכם. סבא וסבתא היו מאושרים.
אחרי החיבוקים והנשיקות ביקש עידני מסבא למלא את הבריכה שבחצר במים שקופים וצלולים.
הוא לבש את בגד הים, ובשמחה קפץ לבריכה, צלל ושחה כמו דג.
סבתא, תוכלי להכין לנו אבטיח טעים כמו שאת עושה תמיד?
בוודאי, אכין ואביא באהבה אבטיח קר ומתוק.
לאחר כחצי שעה במים הקרים השפתיים של עידני רעדו והיו כחולות. סבתא החליטה שזה הזמן לצאת מהמים
"עידני, בעוד חמש דקות אתה יוצא מהמים" אמרה סבתא לעידני וסבא הוסיף:
"כדאי לך להזדרז כדי שנספיק לראות איך שמואל חולב את הפרות.
”אבל לא בא לי לצאת מהמים אני לא יוצא עכשיו!
"עידני, אני מחכה לך עם המגבת” אמרה סבתא.
עידני שמע ובכל זאת בחר להמשיך לשחות ולצלול. סבתא מיקי רצתה שהוא יצא בשמחה, היה לה קשה שעידני לא הקשיב לה.
"עידני אני מחכה, צא בבקשה מהמים” אמרה סבתא ובקולה אפשר היה לשמוע את הכעס והאכזבה.
סבתא, עוד מעט אצא, כייף לי במים. עידני צלל והשתולל במים. וסבתא, התסכול והכעס מילאו את ביטנה. אבל הפעם החליטה לשנות כיוון: היא לא תכעס או תעניש את עידני.
במהירות ובנחישות, היא הפנתה את תשומת ליבה לרגשות שהציפו אותה. היא הביטה פנימה, הרגישה את הגלים הגדולים והסוערים בגופה והמתינה .... ולאט לאט הם, הגלים, שקטו ונרגעו ורגשות הכעס והתסכול חלפו. וממקום של שקט והרבה אהבה היא השתמשה בשיטת 4 השלבים שאפרט בהמשך:
"אני רואה שמאוד קשה לך לצאת מן המים" עידני שמע את סבתא אבל בחר להישאר במים ואז הוסיפה סבתאאתה יכול לבחור לצאת לבד או שאני אוציא אותך", ועידני עדיין המשיך לשחות ולצלול. ניגשה סבתא לעידני והוציאה אותו מהבריכה.
עידני כעס מאוד. הוא בכה, בעט וצרח. אני לא אוהב אותך, בחיים לא אבוא יותר לבקר אתכם.סבתא ידעה שהיא עושה את הדבר הנכון. היא הייתה מאוד רגועה מאחר והגלים, גלי הרגשות שלה - היו שקטים. היא הביטה אל עידני במבט אוהב ואמרה לו:
"אני רואה שאתה מאוד כועס, אני מרגישה שקשה לך, אני מאוד אוהבת אותך. אני בטוחה שעוד מעט הכעס יחלוף" עידני ישב על הדשא, עדיין עצוב וכועס. סבתא ליטפה אותו והלכה לתלות את המגבת.
ובינתיים סבא יוסף כבר הספיק לרוקן את הבריכה ולפרוס את הצעצועים כדי שיתייבשו. סבא ניגש אל סבתא, שם יד על כתפה ולא אמר דבר. לשניהם לא היה קל לראות את עידני כועס ועצוב. פתאום הם הרגישו את הידיים הקטנות והרכות של עידני מחבקות אותם..
אני אוהב אתכם.
הכעס עבר עידני נתן לסבא יד:
״אפשר עכשיו ללכת לשמואל לראות איך חולבים את הפרות?
"חבל” אמר סבא, "שמואל כבר סיים את חליבת הצהרים אשמח מאוד ללכת איתך לחליבה של הערב” עידני הבין.
״סבא, מה דעתך שאני אביא כדור ונשחק ביחד?״
״בוודאי״ אמר סבא.
הם שיחקו בהנאה וכשהתעייפו נכנסו לעזור לסבתא להכין את ארוחת הצהרים.
בערב הלכו שניהם בשמחה לרפת לראות איך שמואל חולב את הפרות.
לסיכום: הצבת גבולות בשיטת 4 השלבים:
לשקף- אני רואה שמאוד קשה לך לצאת מן המים
להציב- אתה יכול לבחור לצאת לבד או שאני אוציא אותך
לפעול- והוציאה אותו מהבריכה
פועל יוצא- שמואל כבר סיים את חליבת הצהרים אשמח מאוד ללכת איתך לחליבה של הערב.
תודה על ההקשבה, אוהבים עידני ודבורה.
